אלון (0:00) טוב, אז שלום דורית, מה שלומך? בסדר גמור. המומחית שלנו, רואת החשבון דורית גבאי, מומחית למיסוי מקרקעין, כיף שאת פה. תודה. אנחנו נדבר היום על הוצאות בנייה, ובעצם בנייה עצמית. אדם בונה היום את ביתו, אנחנו יודעים שעלות בנייה ממוצעת היא באזור ה-10,000 שקלים לפני מע״מ למטר רבוע, ועולה השאלה, איך מחשבים את הרווח האמיתי על נכס שנבנה בבנייה עצמית כשהבנייה נעשתה לפני שנים רבות? איך אפשר לחשב את הרווח הממשי?
דורית (0:29) כן, בדיוק. זו שאלה מאוד מאוד חשובה לאנשים שבנו ביישובים כפריים ובנו "בנה ביתך" בשכונות ייעודיות לכך, גם כולל בשכונות של חיילים וכאלה, אנשי קבע. ואנשים קנו, הוקצה להם יחידת שטח ובנו לבד. אז מלהביא את אנשי המקצוע, המתכננים, המפקח בנייה, המימון שבכך, הכול, הכול לבד.
דורית (1:04) ובדין שהיה אז, לפני עשרות שנים, לא היה באמת צריך לשמור את הקבלות האלה. בוא נגיד, אנחנו גם יודעים שאנשים שילמו במזומן, אז גם לא קיבלו קבלות. אבל זה היה הנוהג, אוקיי? אנשים לקחו טייח מאיפשהו ממזרח ירושלים או מאיזשהו מקום, שילמו לו בשחור. זה לא סוד, אף אחד לא מסתיר את זה. עכשיו, מה עכשיו המצב? הבן אדם בא למכור את הדירה שלו, הוא כבר לא יכול לקבל עליה פטור, כי החוקים השתנו. אז הוא באמת צריך לעשות עבודה יותר קשה מתמיד, כדי לעמוד בזה שהחישוב של המס יהיה נכון, בהתאם להוצאות שבעצם עולה לבנות בית כזה באותה שנה.
דורית (1:45) אז איך בכל זאת כן עושים את זה? יש כמה שיטות. קודם כול, אנחנו צריכים להבין את מערכת החוקים ששררה עד 31 בדצמבר 2013. בדין הזה, וזה נקרא הדין שקדם לתיקון 76, שזה התיקון שמשנה את משטר המס, בדין שקדם, אדם יכול היה למכור את דירתו אחת לארבע שנים. זאת אומרת, אם הייתה לך דירה אחת, לא בעיה למכור ולקבל פטור, אבל אם היו לך חמש דירות או שלוש דירות, אז כל אחת בתורה היית מוכר בפטור, מחכה את הארבע שנים.
דורית (2:17) פשוט מאוד, זה לא מסובך. בדין החדש, שנכנס לתוקפו החל מ-1.1.2014, נגמרה החגיגה. רק דירתך היחידה, וגם בגבולות שווי של חמישה מיליון, אתה יכול למכור בפטור ממס. זאת אומרת, דירתך שהיא לא יחידה, היא צריכה לשלם מס. אז אם רכשת את הדירה ב-2015, ואתה מוכר אותה היום ב-2026, יש עליית ערך ב-11 השנים האלה, והיא לא דירתך היחידה, אתה משלם מס 25% על הרווח.
דורית (2:50) אחרי הוצאות, אחרי הוצאות בנייה וכן הלאה וכן הלאה. בדין שקדם, אנשים לא הגיעו כמעט למצב שהם צריכים לשלם מיסים, אז לא שמרו את הקבלות, בטח לא תיעדו, וכל הקושי הוא שאתה בא היום למכור את הדירה הזאת, ופתאום המגבלה מאז 2014 שהשווי של הדירה לא יכול לעלות על חמישה מיליון בפטור, אתה מוכר דירה בשבעה מיליון, שני מיליון חייבים במס. אז מול החמישה יש פטור, אבל מה עם השני מיליון? מה אני שם מולם? עכשיו, לך תביא, חוץ מעלות הקרקע שקנית בזמנו, מאיפה תביא את הקבלות?
דורית (3:25) את הטייח, את הרצף, את כל הדברים האלה.
אלון (3:27) אז בעצם למה יותר קשה למי שבנה בעצמו את הבית להוכיח את זה?
דורית (3:30) כי הוא בדרך כלל לא שמר קבלות, ולא שמר אפילו את הנתיב של הכסף, איך הוא שילם את זה, אם זה בהעברות, ואם זה היה בשנות ה-70 וה-80 וה-90, זה קשה מאוד למצוא את המסמכים, אלא אם כן הבן אדם, יש אנשים מסודרים, שאנחנו מקבלים בכתב יד שלהם, הוא בנה שני בתים במקביל, אז אתה רואה בכל בית. אבל הוא מקבל מס הכנסה?
אלון (3:51) כתב יד?
דורית (3:52) תתפלא שכן. יש חוזר מס הכנסה מ-2011, שמתייחס לשלל מצבים בלהוכיח הוצאה בעסקים, שזה קטגוריה אחרת, אבל לשלל מצבים שבהם אדם עמד בהוצאה, זאת אומרת, שילם תשלום, והבן אדם שעשה את העבודה, אין לו תיק ואין לו שום דבר, והוא כותב לך בפתק כזה, קיבלתי 2,000 שקל, קיבלתי 5,000 שקל. ולנו יש מקרה עכשיו ממש, מאזור ירושלים, שבן אדם ב-1990 קנה מגרש ובנה עליו בית מפואר מאוד.
דורית (4:27) וואו. והיום הבית הזה, הוא בינתיים הלך לעולמו והיורשים מוכרים את זה, אבל הבית הזה עבר את תקרת הפטור של חמישה מיליון. נגיד הוא נמכר בתשעה מיליון. אז כל הארבעה מיליון חייבים במס, אני חייבת לשים מולם את ההוצאות היחסיות. זאת אומרת, אני צריכה לשים מולם את ההוצאות היחסיות כיחס 4 מיליון מתוך 9 מיליון, בסדר? כן. עכשיו, הילדים הולכים, פותחים קלסרים, מוצאים אוצר. מה זה האוצר שהם מוצאים? אשכרה הם מוצאים קלסר מסודר, מאז שהוא חכר את הקרקע, ואת כל התשלומים למינהל, ואת כל התשלומים לעירייה, להיטל השבחה, ואגרות בנייה, וקבלן אחרי קבלן, ומצאנו שם אצלו איזה 80 פתקים שהוא שילם במזומן.
דורית (5:11) אז זה היה בערך שליש מההוצאה שהוא שילם על כל הבית.
אלון (5:15) השאלה היא מה מונע עכשיו מהילדים לזייף פתקים שלא היו קיימים.
דורית (5:18) אי אפשר לזייף, זה כתב יד של האבא, וזה גם בנייר אותנטי של פעם. מזהים את זה. גם אין שאיפה לזייף, אנחנו לא מעודדים את זה. אומרים, הנה, זה הקלסר, תיקחי מפה מה שאת רוצה. אז לקחתי מתוך הקלסר הזה את ההוצאות המוכחות, ואז אתה מקבל 80 עמודים, 80 פתקים, בכתב יד, בניירות שונים של פעם, מחברות של בית ספר כאלה, ודברים כאלה, דפים של פעם, אתה רואה את הדף צהוב, וכן הלאה וכן הלאה, שמוכיחים שהוא שילם, נגיד במזומן, נגיד 150 אלף שקל. סתם, אני אומרת את המספר כדי להמחיש.
דורית (5:50) זה שליש מההוצאה שהוא באמת שילם על הבית. אז 150 אלף שקל של 1990, זה יותר מפי שתיים וחצי בערך מתואם לשנת 2026. זאת אומרת, יש חשיבות, זה מאוד עוזר, אבל לפעמים אין את הפתקים, אין קלסר מסודר של אבא. אז אנחנו נעזרים בכל מיני שיטות אחרות. אנחנו הולכים, קודם כול אפשר למצוא היום במדיה כל מיני אומדנים, כמה עלה לבנות בכל מיני שנים. אבל בדרך כלל האומדנים הם של דקל ושל חשב, שזה גופים הנדסיים שהיו מפרסמים, ומפרסמים כל הזמן את הנתונים שלהם, וגם של משרד השיכון, הם אומדנים מוטים כלפי מטה, הם מאוד מאוד נמוכים.
דורית (6:31) אנשים לא בונים היום בתל אביב יותר מ-15, 16 לפני מע״מ. 10,000 זה ממוצע, מה שאמרת מקודם, זה ממוצע. כשאתה בונה בלוק שלם, בניין שלם, אתה מגיע לממוצע הזה, כי אתה בונה כמה וכמה דירות. אבל כשאתה בונה... בית פרטי יותר יקר. בית פרטי זה הרבה, וגם יש סטנדרטים של בית פרטי. אתה בונה בריכה, אתה בונה עם פרופילים מיוחדים, אתה מביא קרמיקות מיוחדות. אדם שבונה ברמת השרון, לצורך העניין, הוא משקיע.
אלון (6:57) כן, וזה גם מעלה את הערך של הנכס.
דורית (6:59) נכון, ומעל החמישה מיליון האלה. ואז זה גם ממוסה. נכון, אז זה מעל החמישה מיליון. בעבר, בדין שקדם, עד 2014, אדם יכול היה למכור ב-20 מיליון דירת מגורים בפטור ממס. וואו. הייתה דירתו היחידה, לא אמרנו שיש לו חמש, יש לו אחת. וואו. היה מקבל פטור, היום לא. אדם שמוכר בשבעה מיליון, על חמש הוא פטור, על השניים הוא חייב.
אלון (7:17) אז בואי נדייק, מה ההבדל בין לפני ואחרי הראשון לראשון 2014?
דורית (7:22) הדיוק הוא שלפני 1.1.14, אדם שבנה את ביתו, וזה היה בית אחד מעוד דירות אחרות נוספות, היה מחכה בתור, ואחת לארבע שנים היה מוכר בפטור. לא היה צריך להוכיח את העלויות האלה. היום, אם מוכרים את ביתו מעל חמישה מיליון, היא דירתו היחידה. גם היא יחידה. מעל חמישה מיליון, פתאום אתה צריך, מול, נגיד, ארבעה מיליון החייבים, בדוגמה שמקודם, אתה צריך לשים הוצאות ולקבל מזה ארבע תשיעיות, להכיר בארבע תשיעיות, בערך מתואם, וכולי וכולי וכן הלאה וכן הלאה. זאת אומרת, היום המאמץ הוא מאוד מאוד חשוב לעשות את זה.
אלון (7:58) הבנתי. אז איך באמת עושים את המשימה, אם אין קלסר מסודר כמו של הלקוח שלך שסיפרת עליו? כן. איך עדיין כן אפשר להעריך את השווי של הבנייה כדי כן שיהיה איזשהו קיזוז ברווחים?
דורית (8:06) תראה, אז יש לנו מקרה אחר, שבעצם נמכר בית מגורים מאוד יפה ברמת השרון, ב-13-14 מיליון שקל. בית מאוד מאוד מושקע, ומתוך כל ההוצאות שהוציאו בני הזוג, הם נפרדו. ובמסגרת הפרידה הזאת, החומרים והניירת, במקרה הלך איתו, ואין שיתוף פעולה, ולא מקבלים את הניירת, ולא יודעים כמה וזה, וכן הצליחו לקושש מהמיילים וכל מיני דברים כאלה, היקף הוצאות כזה וכזה. האומדן של שמאי שפנינו אליו אמר שזה בערך 4 מיליון.
דורית (8:42) וואו. אבל יש מוכח כמיליון. אז מה, אי אפשר, הבית לא נבנה מקש וגבבה, הוא נבנה ממשהו. אז גם לפי חוזר מס הכנסה, וגם לפי כל ההיגיון, וגם לפי נייר עמדה שהמדינה פרסמה, במצבים כאלה צריך לעשות איזשהו נטל. אז הראינו פנקסי צ׳קים, הראינו העברות בנקאיות, הראינו משיכות מזומנים, הגענו למיליון. עדיין בנו בארבע, בית מאוד יפה ויוקרתי. אז צריך לשכנע את הפקיד שהערכת השווי שנעשתה, ספציפית לבית הזה, כשהיא רואה את סוג האריחים, והיא רואה את הפרופילים של האלומיניום, והיא רואה את כל הפנים שלו, ממש משכבות של יופי שעולות כסף, אז היא קובעת, נגיד היא קבעה שזה ארבעה מיליון.
דורית (9:27) אז בין הפער שאני מביאה מיליון הוכחה לבין ארבעה מיליון שאין לי הוכחה, אני אומרת, אני רוצה שתאשר לי את הארבעה מיליון. ופה נכנס איזשהו דין ודברים, אני לא קוראת לזה סחר שוק, וכאילו אנשים נוטים לקרוא לזה כזה, כאילו לזלזל בתהליך הזה, תהליך מקצועי. אני לא שם איזה, טוב, בוא נסגור בחצי. לא, לא נסגור בחצי, אני רוצה שתשתכנע שלבנות בית כזה לא עולה מיליון. אולי לפי דעתך ההערכה היא גבוהה, למרות שאנחנו אף פעם לא מזמינים גובה, אלא רק את האמת, אבל נגיד אתה לא מסכים לה, אז תביא מצדך את ה...
דורית (10:04) לך תראה את הבית, לך תראה את הבית ותגיד לי כמה אתה חושב, לפי עקרונות שאתה חושב, כמה עלה לבנות. בלי לראות את הבית, אתה לא יכול להגיד לי, טוב, בוא נחתוך באמצע. לא, אני לא חותכת בשום אמצע. רגע. ובגלל שאנחנו לא עמדנו לכאורה בנטל ההוכחה, יש נטייה או לקבל הערכת שווי של שמאי, או אנחנו מקריבים 30% מהחלק הלא מוסבר. זאת אומרת, אם החלק הלא מוסבר, בדוגמה שהמחשתי קודם, זה 3 מיליון, כי 4 מיליון השמאי אמר. מיליון יש לי מוכח, 3 מיליון לא מוכח, אני מקריבה 30% מה-3 מיליון, כלומר 900,000 שקל אני מקריבה, ויכירו לי מיליון ועוד 2,100,000, שזה 70% מה-3 מיליון.
דורית (10:48) אז אתה לא מוכיח את כל העלויות, אבל אתה גם מוכן להקריב בהיעדר קבלות. ובדרך הזאת אתה עוזר לפקיד לבוא לקראתך ולקבל את העמדה שלך. אני אתן עוד דבר. לפעמים לאנשים האלה יש תיק במס הכנסה, והרבה פעמים המפקחים בודקים האם הזוג הזה, נגיד, הם אנשי עסקים, הם הגישו הצהרת הון. ואם הם הגישו הצהרת הון, מתישהו בציר הזמן לפני המכירה, הם היו צריכים להצהיר על הבית הזה.
דורית (11:22) הם צריכים להגיד, בית, המגרש עלה 2 מיליון, בנייה עלתה 3 מיליון, 4 מיליון, היה צריך להגיד. כן. אוקיי, הקלסר אבד, אבל זה עוד אינדיקציה בכמה, איזה עלויות הם ייחסו בהצהרת ההון. אז גם אז הפקידים גם יכולים להיעזר בזה ולהסתכל על זה כאיזושהי אינדיקציה אמיתית למצב הדברים לאשורו בזמן אמת, כשהיה את הדיווח של הצהרת ההון.
אלון (11:46) הבנתי. לגבי המשא ומתן שדיברת עליו קודם, באיזה אופן זה מתנהל? זה במשרדי רשות המסים? זה בבית משפט? זה במיילים? מה, מה?
דורית (11:54) זה דיון אזרחי, זה דיון אזרחי-מינהלי. והם באים, אנחנו הגשנו, נגיד, אנחנו הגשנו שומה עצמית שאומרת לפי 4 מיליון. מיליון מוכח, 3 מיליון לא מוכח, מבקשים להכיר גם ב-3 מיליון.
אלון (12:04) ואנחנו, זה את עם שמאי? זה עורך דין? חוות הדעת השמאית?
דורית (12:09) בדרך כלל השמאי לא צריך להצטרף, אבל אם אנחנו רואים שזה רגיש, או לפעמים יש שיחה מקדימה, שאתה מבין, לדיון עצמו. כן, לפעמים יש שיחה מקדימה, ואתה מבין שהוא לא מקבל את חוות הדעת באופן גורף, אז אנחנו אומרים לשמאי, בוא תגן על העמדה שלך. אבל אם אנחנו לא מקבלים תמרור אזהרה כזה בקשר לעניין הזה, הוא לא צריך להיכנס, אבל בדרך כלל מגיע איש מיסים, עורך הדין שמייצג אותו, ואיש המיסים שערך את השומה בדרך כלל זה רואה חשבון, יועץ מס שעושה את זה, או עורך דין שמבין בתחום. ובעצם התהליך הוא, הוא אומר, אנחנו מגיעים לדיון, ואז הוא אומר, יופי, הגשתם פה יופי של דברים, אבל תראי לי את ההוצאות שאת אומרת שיש לך.
דורית (12:49) אז יש אקסל כזה, מסודר, ממוין לפי סדר סידורי, או ממוין לפי שנים, יש כל מיני חיתוכים שאנחנו מציגים להם את זה, שיהיה להם, או לפי ספקים, ואז הוא אומר, הוא הרי טייח. אני אומרת, תראה, טייח הצלחנו למצוא רק 200,000 שקל, אבל זה בית של 300 מטר, זה לא עולה 200,000 שקל. זה ברור שחסר. או כל מיני דברים כאלה. אז אנחנו עוברים על הדברים. לפעמים מדובר על בנייה של שני בתים, ומוכרים אחד, אוקיי? שני בתים שבן אדם בנה ומוכר אחד, אז צריך לראות האם זה חצי-חצי, האם בית אחד יותר גדול מהשני, האם הוא יותר מושקע.
דורית (13:24) לא תמיד זה חצי-חצי. לפעמים אדם בנה שני בתים, אבל אחד הוא 55%. כן. אז ה-55% עושה את כל ההבדל. או אם נגיד יש הוצאה ספציפית שמיוחסת לווילה הזאתי, או לדו הזה הספציפי, אז אני לא עושה חצי-חצי. אני מייחסת את ההוצאה לבית שזה נבנה לטובתו. וככה אנחנו מציגים את הדברים. יש עלויות מכירה, וזה דברים סטנדרטיים, אבל בגדול כן, צריך להציג את הדברים, צריך להיות הגיוניים, לעולם לא לבקש משמאי, תקבע לי שווי כמה שיותר גבוה. שמאי צריך לעמוד מאחורי המספרים שלו.
אלון (13:54) אבל אם הוא קובע גבוה מדי, מה זה משנה? למה זה רע לדיון?
דורית (13:58) זה רע כי אני חושבת שמוניטין של עבודה שאתה עושה, אתה צריך לשקף את המצב לאשורו. אז אם, למשל, פעם ביקשתי משמאי שיעשה לי עבודה לשנת 94 בנווה צדק. בית שנבנה ולא מצאו את המסמכים והיה צריך להוכיח את היקף הבנייה. לקחנו שמאי. והוא אמר, תקשיב, איזה פרופילים בלגיים של שנת האלה מאיטליה ככה וככה, וזה ככה וככה, וזה ככה וככה. זה בית מיוחד במינו. זה לא בית סטנדרטי. אז עלה לבנות אותו, סתם אני אומרת, דוגמה, נגיד מיליון וחצי שקל ב-94, סתם אני אזרוק את המספר.
דורית (14:33) הפקיד אומר, מה, אתה צוחק? זה מספר פנומנלי. אז אמרתי, אוקיי, אז בוא נלך לליווי הבנקאי, ובוא נראה כמה הבנק הזרים תוך כדי תנועה לטובת הפרויקט. ואתה רואה שזה חופף. אפילו, אפילו... בסוף יש מספרים, כן. בסוף זה מספרים, אבל גם בסוף אי אפשר להגיד שהבית הזה נבנה בקסם, הופ, הופ, הופ, נבנה כל ה-300 מטר. בסדר? דלתות, הכול דברים נורא יקרים. כל המחירים היום עלו. אז אני חושבת שהיום על בנייה יש פחות מחלוקות, כל המחלוקות זה על שנים עברו.
דורית (15:06) ואנשים שירשו את דירת ההורים שלהם, שהיא דירתם היחידה, יקבלו חמישה מיליון פטור, ארבעה מיליון צריך לשלם. אף אחד לא רוצה לשלם יותר מדי. למה שישלמו? מצד שני, החוק השתנה, והיה צריך איזשהו עדכון לחוק הזה. מצד שלישי, פורסם חוק המזומן מ-2018, שאתה לא יכול היום לקנות במזומן בסכום מעל סכום מסוים, אז גם פה סוגר אותך. אתה חייב לעמוד בכל מיני חוקים. זה נכון שרשות המסים לא אוכפת את החוק הזה, אבל אתה כאדם, כאזרח, אתה לא יכול לקנות שירותים ב-30-40 אלף שקל מרצף.
דורית (15:40) לא, אתה יכול במזומן לשלם, נגיד, 10,000 שקלים היום. זה הולך ויורד כל הזמן. כן. אז כן, זה היה פעם 50 אלף וכן הלאה וכן הלאה. אז כל הדברים האלה בעצם, הם באים בחוקים ובנורמות התנהגויות שיודעים שעובדים בשחור, ויודעים שאנשים קונים, מדודים שירותים בלי להצהיר, אז צריך להקריב. ואם אתה עשית את זה במודע, בשנים האחרונות, השנים עברו, שנות ה-90 וה-80 וכל זה, אנשים באים, המדינה מגיעה מאוד לקראת. כל מה שקרה עד 2014. אבל אם בן אדם בנה ב-2018, 2019, 2021, בנה את ביתו ולא שמר קבלות, זה יותר קשה.
אלון (16:16) אבל בעצם מי שבנה לפני 25 שנים ולא שמר קבלות, יותר קל לו לקבל את מה שמגיע לו מאשר מי שב-2018 לא עשה את זה.
דורית (16:26) כן, כי כבר יש חוק המזומן, ויש, עכשיו זה מודרני, הכול די דיגיטלי. לנו קרה שהיה לנו כאן זוג שנאלץ לעבור דירה, למכור את בית המגורים היפהפה שהוא בנה באזור רמת השרון, זה לא בדיוק רמת השרון, ליד, כי מאילוצים אישיים היו צריכים למכור ולעבור לגור ליד האימא. עכשיו, אנחנו פתחנו את כל חשבונות הבנק שלהם, את כל כרטיסי האשראי שלהם, וסימנו בכל הדוחות של כרטיסי האשראי, כל הוצאה שקשורה בבנייה, ומשיכות מזומנים מהחשבון, אמרנו כבר, משיכות מזומנים, 800,000.
דורית (17:03) כל פעם הוא משך 10, 10, 10, 10, 10, 10, 10, שילם במזומן. הראינו להם צ׳קים, ספחים, הראינו להם חשבון, עשינו הצלבה, הגענו ל-60% מהעלות האמיתית. אחרי מאמץ כזה לפקיד קשה מאוד לא לקבל. קיבלנו את הכול. כי כשאתה עושה מאמץ לעמוד בנטל הראייה, הפקיד בא לקראתך, ואם אתה עושה חפיף, נותן לו, ההוצאות האלו 4 מיליון. סליחה, מה זה? מה זה 4 מיליון? מה זה? ככה מגישים דיווח לרשות המסים שאתה אמור עוד לעמוד בנטל הזה? אז מעיפים אותך מכל המדרגות, ואז צריכים להגיש השגה, ואז מגיעים אלינו, שאנחנו נתקן את המצב ונגיש את זה כמו שצריך, ואז אם ה-4 מיליון זה לא 4 מיליון, אלא זה 3.2, אנחנו אומרים, סליחה, זה 3.2, את ההפרש אנחנו נשלם ונשלים את התשלום החסר, והיא מתקדמת.
אלון (17:52) מדהים. אז ככה לסיכום, איזשהו טיפ למאזין שלנו שיושב עכשיו בסלון של הבית שהוא בנה בעצמו, אולי ב-2018, אולי ב-1990, והוא עכשיו חושב שהגיע הרגע למכור את הנכס שהוא בנה בעצמו.
דורית (18:06) תתעורר, אני אומרת לו. להתעורר, את אומרת. להתעורר, להיכנס, לחפש את החומרים, להכין תיק מסודר, גם כשהוא יבוא למכור את זה שיהיה יותר קל, לא לחכות לרגע האחרון. אם אדם מתכנן למכור את ביתו, הוא צריך להתחיל להתארגן עם החומר. זה כואב מאוד הלב לשלם מס בגלל שלא עמדת בנטל הזה. ואתה צריך להתאמץ ולעבור על המיילים. בתקופה שהייתה מיילים, אז שלחו לך מלא ספקים. נכון, צריך לעבור על כמה שנים אחורה, וצריך לפתוח אולי איזשהו קלסר או שניים שנמצאים בכל מיני מקומות בבית ולאתר אותם.
דורית (18:38) לסרוק את החומר. אגב, המדינה, רק לידיעתך, המדינה עכשיו מפתחת פתרון טכנולוגי, שהוא עוד לא ישים, אבל היא הכריזה על זה, שזה משהו מדהים, שכל מה שאתה שילמת לטובת הבית, אתה יכול לסרוק את זה לאזור האישי שלך ברשות המסים, שזה יחכה לך. לא צריך לשמור קלסרים, לא צריך, יש לך הצפה בבית, טיל פגע לך, טיל איראני בא, העיף לך את כל הקלסרים. לא צריך, בלי סיפורים. כי שילמת תשלום לבית, הופ, תסרוק. זה גם עוזר להם לעשות כל מיני, אתה יודע, חיתוכים.
דורית (19:13) נכון שזה אזור אישי, אבל זה בעצם, בזמן אמת הדברים נכנסים לתוך תיקייה כזאת, ואז כשאתה בא למכור את הבית, שולפים את הכול. אם יש לך עוד כמה כאלה, אתה מוציא אותם, אבל בעצם הכול נשמר לך, כמו תיקייה סודית כזאת, ששומרים לך את הדברים. לדעתי זה פתרון טוב, שיעזור למקרים האלה. וחשוב לדעת שכרגע החוקים, אחרי שלומדים אותם, הם נעשו פשוטים. תראה את ההוצאה, תקבל. אגב, הוצאות מימון. אם אתה בנית את הבית שלך, ולקחת משכנתה, נגיד, המגרש היה לך כסף, אבל לקחת משכנתה, חוב, הלוואה עם ריבית שהייתה לך באותה נקודת זמן, ושילמת עבור הבנייה, נגיד, לקחת מיליון שקל הלוואה, ושילמת אז, וגרת בדירה, הריבית מוכרת.
דורית (19:56) אז צריך לפנות לבנק, גם אם הוא נסגר, יש בנקים שנסגרו, לא תאמין, אבל גם אם הוא נסגר, יש לפנות לבנק ולבקש ריכוז ריבית. והריבית הזאת היא על פני השנים, נגיד, היא נפרסה על פני 15 שנה, 25 שנה, אפרופו הדוגמה שדיברת. אז הריבית מוכרת. בעצם כל הריביות, לפי שנים, מוכרות אחת לאחת, וזה מקטין את המס כמובן.
אלון (20:19) מדהים. דורית גבאי, תודה רבה, ואנחנו נמשיך בסרטון הבא.
דורית (20:24) שימשיכו לבנות את ביתם, אבל עם תיעוד מושלם וזמין.
אלון (20:29) מדהים, בדיוק. תודה רבה.
