פתיח
אלון (0:00) טוב, חברים, אז שלום וברוכים הבאים לפודקאסט שלי, צומת 20. עברתי הרבה הכנות לרגע הזה, ליום הזה, ואנחנו נדבר על זה גם בפודקאסט, אבל קודם כול, אני רוצה שתבינו רגע מה זה צומת 20, מה זה הפילוסופיה הזאת, איך הגעתי לזה. וכן, אני פה עם מחשב, אבל אין לי פה תסריט מוגדר, רק נקודות, ובאמת, זה חלק ממה שהולך להיות פה, זה הולך להיות הכי אותנטי ו-free flow ואמיתי שיש. אז ככה זה מתחיל. כאילו. צומת 20 זה בעצם הפילוסופיה על הצמתים בחיים, במיוחד בגילאי ה-20, במיוחד בשנות ה-2020, שמאז הקורונה הבנו שהן שונות מכל מה שהכרנו.
אלון (0:41) ההבנה של איך אני לוקח החלטה, איך אני מקבל בחירה, איך אני משקם את עצמי ממשבר, עוברת למשהו שהוא חשוב בחיים שלנו בעצם. היכולת להתמודד עם קשיים ולקחת החלטות ולהתמודד עם השלכות זה דבר שהוא, אי אפשר להתעלם מזה. זה דבר שכל אחד צריך ללמוד איך עושים אותו כמו שצריך, ובשום מקום לא מלמדים את זה, לא מדברים על זה, ואני מרגיש שלי אישית, כאלון, היה חסר המקום הזה שנותן פרספקטיבה ונתונים על איך אני יכול לקבל החלטה, איך אני יכול לחשוב עם נתונים בשנים האלה של החיים שלי, בגיל ה-20.
אלון (1:21) מי שמכיר אותי כבר יודע, אנחנו נדבר על זה גם, שאני בן אדם שלוקח החלטות די אקסטרימיות, אפשר להגיד אולי קיצוניות, אפשר להגיד אולי לא סטנדרטיות ביחס לשלב הזה בחיים, אנחנו גם נגיע לזה. אבל לפני הכול, אני רוצה לפתוח ולחבר את כל הפודקאסט הזה לשיחה שבה התחלתי להבין מה זה אומר, השלכות של דלתות מסתובבות, של אפקט הפרפר, של צמתים בחיים, you name it. מרץ 20, אני מתגייס לשריון.
אלון (1:53) ברצון עז לעוף משם ורק להגיע ללהקה צבאית, להיות גיטריסט בלהקה צבאית. ובשיחה בשעת הש״ש הראשונה שלי, שם בשיזפון, אני מדבר עם אבא שלי, והוא אומר לי, תקשיב, אם טנק יורה למטרה בדבר של קילומטר, והתותחן מכוון טיפ-טיפה שמאלה, מה יקרה למטרה? אמרתי לו, שמע, עוד לא הגענו לשלב הזה במקצועות, אבל כנראה שהוא יפגע אולי עם סטייה קטנה שמאלה. אז הוא אומר, כן, כי הטווח הזה לא כל כך גדול, טווח קרוב, אז הסטייה בזווית נמוכה לא תהיה גדולה ממש.
אלון (2:29) אבל אם אותו טנק, אותו תותחן, אותו פגז, עם אותה סטייה בדיוק, יכוונו למטרה ב-5 קילומטר, פי 5 ארוך יותר, מה יקרה לסטייה? כמה הבדל יהיה בה? אז לפי אותו יחס, פי 5 יותר סטייה. אז אם סטינו קצת שמאלה, אותה זווית שמאלה תיקח אותנו לסטייה שתפגע הרבה יותר שמאלה, בעצם פי חמש שמאלה. וככה זה ממשיך למרחקים יותר גדולים. אז פה הבנתי שאם אני מכוון למרחקים שאני לא יכול לראות, לטווחי שנים שאני לא יכול לראות, למערכות יחסים, לקריירה, או לקריירה צבאית או לקריירה עסקית, לחיי משפחה, לנישואים, לילדים, זה מאוד רחוק, כן?
אלון (3:10) אני פה בן 18. אני אומר לעצמי, וואו, יש מרחקים שאני בכלל לא יכול לראות. אז איך אני בכלל יכול לדעת לכוון אליהם? וכשהבנתי את זה, הבנתי שפעולות קטנות בהווה יעשו השפעה גדולה בעתיד, הרבה יותר ממה שאני יכול לראות או לדמיין. זה לא שאני אומר, אוקיי, אני עכשיו אתאמן, נגיד, חמש פעמים בשבוע, ואז עוד חצי שנה לקוביות, כי זה טווח שאני יכול לראות אותו. איזה פעולות אני אעשה היום שאני לא אוכל לדעת את ההשפעה שלהן עד שתקרה ההשפעה בעולם המציאותי, זה יכול להיות גם עוד חמש, עשר, עשרים שנה. וכאן נכנסתי לפילוסופיה המאוד עמוקה של צמתים. צומת מתפצלת, אירוע שקורה בגיל 12 שמשפיע באופן ישיר על גילאי ה-20 וה-30, למרות שאז זה לא נראה ככה. חברות שמתפרקת בגיל צעיר משפיעה על קשרים עסקיים בעתיד. עזיבה של תחום עיסוק או תחביב מסוים בתיכון שמשפיעה על קריירה עסקית. התחלה של אימונים או מנטליים או פיזיים מסוימים שמשפיעים על קריירה לכל החיים. אלה דברים שקורים מסביבנו כל הזמן, והבחירות האלה, קטנות כגדולות,
אלון (4:11) משפיעות ונמצאות סביבנו כל הזמן. וכששמתי לב על עצמי שכשאני מודע אליהן, וכשאני מבין שהחיים הם לא ספרינט, הם מרתון, וגם אם אני רוצה לעבוד בראבאק ולהשיג איזושהי מטרה, אני חייב להבין שיש כאן מרתון, וזה לא הכול נגמר בשבוע או שבועיים. כשהבנתי את זה, והתחלתי להסתכל ככה על החיים כצומת 20, ויש איזה צומת בחיים המלאים שלי, שבעזרת השם יגיעו ל-120 שנה, או 80 שנה, או 60 שנה, אבל עדיין יש כאן אחוז מסוים שעדיין לא גיליתי אותו. אז כדי להגיע כל כך רחוק, אני לא יכול לחשוב שהחיים הם כאן ועכשיו וזהו.
אלון (4:45) אני מחובר לכאן ועכשיו, אני עובד מכאן ועכשיו, אבל אני רואה עתיד. אז כשהבנתי את כל זה ביחד, התחלתי להתבונן על החיים כיותר מתמשכים, ואני רואה חברים ומכרים ומשפחה שמחפשים את ההווה, מחפשים את העכשיו, לא מסיקים מסקנות מהעבר ובטוח לא עושים תוכניות לעתיד, ולא בפן שיפוטי. אני גם לא חושב שאני איזושהי הצלחה גדולה עדיין, ולא איזשהו מנטור ממש כזה נורא נורא רשמי. לא, אני בסוף גבר בן 24, שמנסה את מזלו בעולם העסקים ובעוד המון עולמות, ורוצה לעשות טוב בעולם ולסביבה שלי ולעצמי, אבל אני מסתכל ואני רואה, יש פה משהו לא הגיוני, משהו פה לא יכול להיות.
אלון (5:28) וכשהנושא של צומת 20 עלה, ודיברתי על זה עם חברים, עם משפחה, עם אנשים שדיברתי איתם, עם עקרים, עם אנשים בעסקים, אמרו לי, תקשיב, זה הגיוני, חייב לרוץ על זה. ואז כחלק מהפתיחה של הבונקר, זה היה ברור שזה אחד הצעדים הראשונים שיקרו, העלאה של צומת 20 בעצם לאוויר. אז בצומת 20 אני הולך לראיין אנשים שאני תופס מהם, שיש להם קהל, או שאין להם קהל, אבל יש להם סיפורי הצלחה או סיפורי טראומות שהם התגברו עליהם, שיוכלו לתת לנו פרספקטיבה על החיים מהזווית שלהם, מהניסיון שלהם, ובעיקר בעיקר נתונים שיעזרו לי ובתקווה גם לכם לקבל החלטות טובות יותר ונכונות יותר לטווח החיים השלם שלא מסתיים כאן ועכשיו.
אלון (6:13) אז בלי עוד הקדמות, צומת 20, אנחנו מתחילים.
הפרק
אלון (7:00) אוקיי, אז בואו נתחיל. ובעצם עכשיו, בפרק של היום, אנחנו נסקור צמתים מרכזיים שהיו בחיים שלי, שאני רואה היום איך הם השפיעו עליי ואיך הם הביאו אותי לאיפה שאני נמצא היום, לטוב ולרע, ואיך אני מכאן, ביחס אליהם, מסתכל על ציר הזמן השלם של החיים ורואה איך אני יכול היום להיות חכם יותר כשאני מודע לעניין של הצמתים ושהם מתמשכים. אז אפשר להתחיל ממש מגיל צעיר. היה לי צמתים מרכזיים מגיל 4, היה לי צמתים מגיל 8, צמתים בגיל 12, שכבר ככה רשומים לעצמי, אבל הרבה שנים ממוקדים על כמה שיותר צמתים, יותר עם בשר, יותר מהשנים האחרונות.
אלון (7:41) מתחילים בתיכון, בגיל 16. טיפה חיבור לתקופה, אני אז, כולם הכירו אותי בתור אלון גיטרה, כבר אז הייתי איש עם מיתוג, פה זה הבונקר, או WhiteBoard, כאן, אז היה אלון גיטרה, זה השם שלי בוואטסאפ, וכל מי שראה אותי במסדרון היה קורא לי אלון גיטרה, אלון גיטרה. גם המורים. ב-Me יש לי איזה 80 אנשים שרשום שאני אלון גיטרה. וזה מה שהייתי עושה כל היום, הייתי קם בבוקר, מנגן, מביא את הגיטרה לבית הספר, מחכה להפסקות, בהפסקות אני הייתי מנגן. בשיעורים הייתי מבריז כדי לנגן, או מתופף כזה על השולחן עד שמוציאים אותי מהכיתה, ואז הייתי הולך לנגן.
אלון (8:16) כל החיים היו סביבי נגינה, בממוצע לדעתי, נגיד בגיל 16 ניגנתי באזור ה-7 שעות ביום נטו. ובאמת, מבחינתי, קריירה, דרך חיים, השקעה, רק סביב המוזיקה. היה לי את כל האפקטים הכי מגניבים, והיו לי שמונה גיטרות, ולמדתי תוך כדי לנגן קצת באס, קצת תופים, קצת קלידים, וכזה קצת הפקה, ומבחינתי, מוזיקה זה העולם שלי. עד שבגיל 16 קרה איזשהו אירוע, מי שמכיר, אירוע הסנדוויץ׳ המדובר, הידוע לשמצה, שאולי עוד נחזור אליו בפרק אחר, בעצם מאותו אירוע מתחילה איזושהי ספירלה מתדרדרת, שבסופה מהר מאוד אני מוצא את עצמי מנותק מעולם המוזיקה, מפסיק לנגן, מפסיק לכתוב, מפסיק להשתמש במוזיקה ככלי לריפוי עצמי, ממש עוזב את התחום הזה.
אלון (9:07) ונפער איזשהו בור בחיי, יש פה איזושהי צומת שהתחילה, שאני אומר, אוקיי, כל החיים שהלכתי לכאן, באופן מאוד מאוד ברור, אבל מעכשיו כאילו אין לי את הדבר הזה, אני כבר לא, אין לי את התשוקה, אין את היעד, אני לא רואה את עצמי עושה את הדברים האלה. והיה שם ממש ממש ריק, ממש איזשהו בור, ולא ידעתי מה אני רוצה לעשות, ובלימודים קצת התגלגלתי ללימודי גיאוגרפיה, זו מגמה של רק לסגור את היחידות הדרושות. ובבית הספר לא הייתי להיט לפני זה בכל מקרה, ובאמת, מה, עכשיו אני כאילו אתחיל ללמוד את י״א? מה, אולי עכשיו כן להתחיל לעשות איזשהם לימודים יותר מקצועיים? כי כאילו אין לי מקצוע פתאום.
אלון (9:40) אז פתאום אולי כן אני צריך ללמוד מתמטיקה, אולי כן אני צריך פיזיקה, אולי כן צריך דברים שלא היה לי אז. אבל עדיין לא הלכתי על זה, עדיין לא בחרתי ללמוד יותר בתיכון. ובעצם סיימתי את כיתה י״א עם ריק מאוד גדול, עם איזשהו אובדן. בשלב הזה, אמא שלי בחוכמתה הציעה לי לטוס לאיזשהו קורס, האמת, ממש ממש מעניין, לא ניגע בו לעומק, כי זה יגזול המון זמן, כי אני יכול לדבר עליו שבועות, אבל זה בעצם קורס שנקרא מיומנות ומנהיגות, שעשיתי באונייה בקריביים, שבעצם מלמד איך מציבים מטרות, מפעילים קבוצה ועובדים כצוות תחת הטכנולוגיה של עבודה על אונייה, קשירות, ימאות, ספורט.
אלון (10:22) וכאן פעם ראשונה מאז האובדן על המוזיקה, אני בעצם מגלה שיש עוד חיים חוץ מהמוזיקה, ואני יכול להציב מטרות חדשות, ואני יכול ללכד קבוצה ולהנהיג אותה לאיזה מטרה, ומה שאני עשיתי בזה, זה היה מדהים. וכאן אני מתחיל עכשיו, אוקיי, אולי יש עוד חיים חוץ מהמוזיקה. אני מתחיל את י״ב עם עדיין שום ודאות מקצועית על הקריירה שלי, אבל יותר ביטחון עצמי ויותר שלווה, יותר רגוע, אני לא אבוד. ממשיכים החיים, אני מגיע לגיל 18, מתגייס, ואז אני עדיין עם איזשהו חלום ילדות להיות נגן בלהקה צבאית, שהיה כזה חלום מנותק מהמציאות. אני לא באמת הייתי בשום ראיונות או שום אודישנים או שום כלום, לא בשום קשרים. הגעתי לבקו״ם בכוונה להגיע לאיזושהי להקה צבאית, וחצי נמי אמרו לי, תקשיב,
אלון (11:13) כאילו, אחי, אתה שובצת לשריון, אין פה יותר מדי ימינה-שמאלה, אתה רוצה ללכת לתותחנים? אני אומר לעצמי, לא לתותחנים. אם כבר שריון, והוא הבטיח לי שאם אני ארצה להפסיק באמצע אני אוכל, כי ככה זה עובד. תגיד להם, אחי, אני לא רוצה להמשיך, ותפסיק. מה שנקרא, מי שלא רואה אותנו, אני עושה עם האצבע ככה מתחת לעין, כי אתה... קצת מרח אותי, אמר לי, כן, תתחיל, מקסימום תפרוש, כאילו זה חוג במתנ״ס. אז אני מתגייס לשריון, בעל כורחי. במהלך הטירונות, גם בעקבות השיחה עם אבא וגם בעקבות החברים והלמידה והקורונה שפורצת אותה תקופה, זה היה מרץ 20, אנחנו סוגרים הרבה בבסיס, אני מתחיל להתאהב במסגרת הצבאית, בחברים, במקצוע, בטנקים, מחליט אחרי קצת זמן לצאת לקורס מפקדים, מצליח בו מאוד, באמת באופן יחסי, לא יודע אם להגיד מצטיין, אבל הייתי מאוד טוב כחניך.
אלון (12:07) ככה שאני בעצם נדחף לקורס קצינים באופן ישיר אחרי קורס מפקדים. למרות שהיה לי כל מיני עניינים של קב״א, כי בתיכון לא ממש רציתי, ואז, למשל, מבחנים שלא היו ממש טובים, יוצא חריג לקורס קצינים, מתחיל את התהליך, ואחרי חודש מודח. סיפור ההדחה, עדיין לא ברור ב-100% מה הייתה הסיבה. בגדול זה היה איזשהו ראיון עם פסיכולוגית שאמרה שאני לא מערכתי, שזה נכון, אבל הביאה לי ציון כל כך נמוך, שבעצם לא איפשר לי אפילו לערער על ההדחה. וכאן אני בעצם נמצא בעוד צומת, שאני אומר לעצמי, אוקיי, מצאתי כבר כיוון.
אלון (12:42) הרי אחרי עולם המוזיקה לא היה לי כיוון. מצאתי כיוון שאני אוהב אותו, אני יכול לדמיין את עצמי בתור מג״ד, אבא שלי אלוף משנה, יש לי היום חמישה אחים קצינים, אני רואה את עצמי קצין, רואה את עצמי בקבע, רואה את עצמי מג״ד, והחלום הזה גם נקטע ממני, ואז פתאום עוד פעם בן 19, בעצם נמצא במערכת הצבאית, ואפילו משובץ לתפקיד שהוא מרגיש לי לא ראוי, כי התפקידים השווים כבר נתפסו, כי הייתי חודש בהכנה לבה״ד 1, ואני נזרק לתפקיד כזה ביניים, שבסוף הוא גם הפך לתפקיד קבע שלי, לא קבע, תפקיד סדיר שלי, בגלל שהיה את החיסון השלישי לקורונה, ולא התחסנתי כי לא רציתי, כי היו כבר תופעות לוואי לא טובות מהחיסונים הראשונים, ובלי קשר, כבר אז הבנתי שזה איזשהו סקאם, אבל זה כבר צומת אחר שכבר דילגנו עליה, כי זה אחת מני רבות, כמו שאתם תראו, יש המון צמתים כל יום, איפה שלא נסתכל, אז היו צמתים אם נתחסן, אם נתחסן שוב.
אלון (13:34) ובסוף אני מוצא את עצמי די זרוק במוצב, בגבול סוריה, בלי החברים שלי, בתפקיד שהוא לא מה שהוכשרתי לעשות, תחת תקן לוחם, אבל בפועל הייתי בחמ״ל רוב הזמן, ומאוד מאוד מבואס. באותם ימים, שוב קורונה, איש השיווק של אמא שלי עובר לארה״ב והיא נשארת בלי איש שיווק. ואני מנסה להבין איך אני אולי כן יכול לעזור לה, כי אני בסוף, יש לי זמן פנוי בבסיס, אני עדיין חייל, אבל עדיין יש לי ערבים פנויים, ובין משמרות אני יכול למצוא כמה שעות ביום שאני יכול להיות זמין בהן.
אלון (14:07) אין לי עדיין מחשב, אין לי פה שום ידע מקצועי, שום ידע טכני, אפילו לא יודע להכין מצגות בפאוורפוינט, שום ידע טכני. ואני אמרתי, טוב, כאילו, אני בכל מקרה תקוע פה, אז בוא ננסה איכשהו אולי כן לעזור לאמא שלי. אני מדבר עם איש השיווק שלה, ודרכו אני מצליח ממש לגייס אותו לצלם לי כמה שעות הדרכה. כשהוא עובד אצלה, בעצם על הפרויקטים שלה, הוא מייצר לי צילומי מסך על המחשב, ומעלה אותם לקובץ דרייב. אני בינתיים, בטלפון, בשמירות, בלילה, הייתי רואה את ההדרכות שלו מהשמירה, מתחיל להבין טיפה מה זה אומר עולם השיווק, קמפיינים, דיוור אלקטרוני, אוטומציה, קצת גוגל, ממש מתחיל ככה להיכנס לעולם.
אלון (14:45) בינתיים מזמין מחשב שהגיע אליי הביתה כבר לסופ״ש, ומתחיל לעבוד על עולם השיווק, בעצם בשביל לעזור לאמא שלי בחור שנוצר לה כשהוא טס. פה אני אגיד שזו אמת שעשתה לי הבדל מאוד מאוד משמעותי בחיים, כי בתוך זה גם אמא שלי הזמינה אותי לכנס עסקים של נציגות גרנט קרדון בישראל, ואז אני פה כבר מגיע שיש לי כבר טיפה ראייה על עולם השיווק, קצת אני מקבל טיפה ממשות עסקית, ואז אני רואה עשרות בעלי עסקים שהם בני 40-50, שלא יודעים מונחים שאני כבר למדתי, ואני אומר לעצמי, וואו, יש לי אשכרה יתרון על אנשים כל כך בוגרים.
אלון (15:23) ואז כאן בעצם הצומת שנפתחת בפניי זה הצומת של האם אני יכול ללמוד את עולם השיווק הדיגיטלי ולהתפרנס ממנו? וכאן עוד צומת, האם אני צריך תואר בשביל זה? ואני מברר ומגלה שלא בהכרח צריך ללמוד בשביל להיות טוב בשיווק, אולי זה כן יכול לעזור, אולי זה לא יכול לעזור, אבל בסוף אני מחליט שאני משתחרר מהצבא, פותח עסק עצמאי, ומתחיל לעבוד כמשווק דיגיטלי. במשך שנתיים, אפשר להגיד, כל עולמי עולם השיווק הדיגיטלי, בניית אתרים, דפי נחיתה, אוטומציה, קמפיין PPC, ימי צילום, אגיד לך, בערך הכול מהכול, כל צורך שעלה, בעיקר אצל אמא שלי, למדתי איך עושים, מידלתי, סיסטמתי והתחלתי לרוץ איתו.
אלון (16:06) לא הכול באותה רמת מקצועיות, לא הכול באותה רמת סיסטם, אבל הצלחתי להביא תוצאות בכל אזור, אם זה להגיע למיליוני צפיות בטיקטוק ללקוחה עורכת דין, אם זה להגיע ללידים בעשרות שקלים, מי שמכיר את המונחים האלה, קצת מונחים טכניים בעולם השיווק. בעצם, הצלחתי להביא הרבה מאוד הצלחות קטנות, ונראה שדברים מתחילים להתקדם, מתחילים לעלות ברווחים, מתחיל טיפה להכניס צוות במיקור חוץ, בעיקר עורכי וידאו. מתחיל גם טיפה לעבוד בשביל אמא שלי, זה גם צומת, על עולם הקורסים הדיגיטליים, שהיה לה בעצם מערכת קורסים מאוד מיושנת ולא חכמה, ואני מתחיל ככה בעצם להעביר אותה למערכת אחרת, טיפה יותר חכמה, טיפה יותר עם אוטומציות, ומתחיל ככה לגעת בעולם הזה.
אלון (16:49) זה ככה סקופ למי שכבר יודע מה אני עושה היום, של צומת שנפתחה בפניי והזדמנויות שנגלו, שככה קפצתי עליהן. ואז בעצם מגיע, אחרי השביעי לאוקטובר, אני כבר אחרי סבב מילואים ראשון, שבו העולם קפא, אחרי סבב מילואים שני, ומגיע סבב המילואים השלישי שלי, זה בעצם ינואר 25. פה מגיע עם מספר רב של לקוחות, פרויקטים בגדלים שונים ובתחומים שונים, כי כמו שאמרתי, כל מה שיכולתי לדעת איך עושים, לתת שירות ולמכור אותו, הייתי עושה את זה.
אלון (17:25) אז היו לי הלקוחות שהיו צריכים הפקת קורסים דיגיטליים, היו לי הלקוחות שהיו צריכים רק קידום ממומן במטא, היו לי הלקוחות של ימי צילום, רילס, בעולם הזה של תוכן, והיו לי המון פרויקטים שונים, שלא היו דומים בשום פס ייצור לכלום. ואני מגלה שאני מגיע לסבב מילואים יותר אינטנסיבי ממה שהיה הסבב הקודם, אני נכנס לתפקיד רס״פ, טיפה יותר אחריות, טיפה יותר זמן, בעיקר בצווארי בקבוק לוגיסטיים, שיש עלייה לקו, וכניסה למוצבים, ושיירות, וכן הלאה, פתאום יש לי יותר אחריות, ואני לא מצליח להחזיק את העסק.
אלון (17:59) והעסק לאט-לאט הולך ודועך, ואני בעצם מסיים את התעסוקה עם אפס לקוחות, אפס שקלים נכנסים, וממש חוזר להיות כמו מלש״ב, פתאום אין לי, אני עושה את הסבב, אין לי לקוחות שמחכים לי, אין לי פרויקטים שבדרך, ואני צריך להתחיל הכול מאפס. פה זה אולי הצומת ש... שהיה לי הכי קשה להתמודד איתה במהלך החיים שלי. שפה אני כבר מיומן, ואחרי כמה קורסים שלמדתי גם בארץ וגם בחו״ל, והרבה התפתחות אישית שעברתי דרכה, והרבה כסף שכבר עשיתי מהעסק הזה, אני פתאום מרגיש עוד פעם חסר יכולת, חסר כול, ברמה די מפחידה אפילו הייתי אומר, כי אני מרגיש שכל מה שעלי נלקח ממני.
אלון (18:46) וגם לתוך זה היה איזשהו עניין עם משכורת המילואים, שהאופן שבו אני חישבתי אותה, איך שאמרו שצריך לחשב אותה, לא היה נכון לפי מה שחושב בפועל. המון עניינים של כספים ובירוקרטיה מול הצבא, שלא הולכים כמו שאני מתכנן. ובטון לטעות אותי, אני מחליט שאני צריך רגע הפסקה, לטוס לחו״ל, לחזור רענן אחרי איזושהי חופשה. מרים טלפון לחבר טוב, קוראים לו זיו. זיוי, מה איתך, אחי? טוב, איפה אתה? אומר לו, אומר לי, נפאל. נפאל, נפאל, מה זה נפאל? מה עושים בנפאל? הוא אומר לי, כן, טיולים, טרקים, אווירה.
אלון (19:20) אתה רוצה לבוא? הוא היה אז כבר בערך שנה. הוא התחיל לטייל בנובמבר 24, אנחנו פה במאי 25, אפריל 25. אני אומר לו, כן, יאללה, אני... טוב, סבבה, יאללה, עוד שבועיים, סגור, אני אגיע אליך. אני מנתק את השיחה, לא יודע מה מתוכנן, מה מצופה, אורז תיק, ונראה לי שזה טיול מזוודה. איזה מנותק, טס לנפאל עם מזוודה. בעצם מגיע לנפאל, פה אני בעצם בלי אחריות בבית ברמת העסק, אין לי לקוחות שמחכים לי.
אלון (19:54) ממש בקטנה הייתי עושה דברים בשביל אמא שלי אז, אבל זה לא עסק, זה לא היה עסק שרץ, והיה לי פה איזשהו רגע לעצור ולנשום, שזה לדעתי היה דבר טוב, כי כן הייתי צריך לעצור ולחשוב מחדש. עכשיו, בזמן שהייתי בנפאל, התגלה עוד עניין כספים מול המילואים, שאיזשהו שכר שאמרו לי, כן, תקבל פיצויים, 50,000 שקל ב-15 למאי. טסתי בתקווה שהכסף הזה יגיע ויכסה את כל הטיול, בסוף זה לא הגיע ולא קרה.
אלון (20:26) והיה לי פה עוד סיטואציה כלכלית, מה שנקרא, לא חוויה נעימה למטייל. מזכיר, אנחנו תוך כדי מלחמה, עסק חדש, המון הוצאות על העסק, שבסוף הפסיקו לעבוד, אז ההוצאות על העסק לא בהכרח כיסו את עצמן. איזה לופ מטורף. מתחילה מלחמה עם איראן, אני נתקע בתאילנד, יש פה איזשהו אירוע. בסוף אני חוזר לארץ ואומר, טוב, העולם נפתח לפניי מחדש. אני כרגע בלי מחויבויות, בלי התחייבויות, בלי שום חוב של מישהו כלפיי, בעצם דף חלק, ואני יכול להחליט מה אני רוצה לעשות.
אלון (21:03) חלק מההתנעה של העסק, מי שמכיר, מכיר, אחרי הפסקה או אחרי תקופה חלשה שאתה רוצה להתחיל להניע דברים מחדש. הדבר הראשון שעושים זה לוקחים את כל ה-CRM, כל הלקוחות שכבר עבדו איתך, לידים מהעבר, עסקאות, לקוחות מרוצים, ומתחילים להרים שיחות, לחפש עסקה חדשה מלקוח חוזר, אולי ירצה איזשהו שירות חוזר. בין השיחות מופיע איש קשר בשם אייל סגל. אייל סגל, בחור שהיום מי שמכיר אותו מכיר אותו כבר בתור השותף שלי ל-WhiteBoard, הוא מגיע לזה, אבל כאן הוא לקוח שלי, שעשיתי כמה ימי צילום, הפקתי לו איזשהו קורס דיגיטלי, ועשינו לו קצת סרטוני שיווק, ואני בעצם בודק אם הוא צריך איזשהו שירות ממני, כחבר, כלקוח, כקולגה.
אלון (21:50) הוא מציע שניפגש לקפה, ואנחנו עושים את זה, ואז הוא מציע לי את הרעיון שלא הייתי מוכן אליו, שזה להפיק ביחד סטארט-אפ בעולם הקורסים הדיגיטליים. עכשיו, נעשה רגע פאוזה, זום-אאוט ונראה את הצמתים בדרך שהביאו אותנו לנקודה הזאת. אני בגיל 19, בגיל 18 אני מתגייס לשריון, בגיל 19 אני מודח, בגיל 20 אני פותח עסק. בתוך טווח הזמן הזה אני מגלה פער אצל אמא שלי, בוחר להיכנס פנימה, לדחוף רגל ולעזור לגמרי בקורסים הדיגיטליים ולמכור את השירות הזה לעוד אנשים נוספים.
אלון (22:23) אחד מהם הוא אייל. הסיפור של ההיכרות עם אייל זה גם צומת אחרת לגמרי, אבל גם סיפור שאנחנו נגיע אליו כנראה בהזדמנות אחרת, אולי בפרק עם אייל, על איך הכרנו והתחלנו לעבוד ביחד, זה גם סיפור מעניין. ואז אני חוזר מהטיול בעצם חסר כל, ועולה לפניי הצעה להפיק סטארט-אפ בעולם הקורסים הדיגיטליים. אני כאן בלי שום ידע בסטארט-אפ, בסאסים, בקוד, מבחינת ציר הזמן, זה לפני שקלוד קוד יצא, זו תקופה שה-AI כותב קוד, אבל לי אין שום מודעות אליו מעבר לדפי נחיתה, ודברים של טקסט, תמונה, אבל לא בניית מערכות.
אלון (23:05) ובלי להביא לו יותר מדי תמונה מלאה, אפשר להגיד, צללנו למים, הערכנו את סכום ההשקעה והזמן שאנחנו נצטרך. לא נכון, אבל התחלנו. התחלנו לעבוד על פרויקט, גייסנו צוות, והתחלנו ככה להרים את הפרויקט הזה. זה התחיל לקרות באוגוסט 25, אני מצלם את זה עכשיו, ב-10 ליולי 26. ממש שבוע שעבר פתחנו את החשבון בנק ואת החברה בע״מ ואת המערכת סליקה, ואנחנו ממש החודש עולים לאוויר. זה ממש כמעט שנה לקח עד שיש לנו מערכת שאנחנו גאים בה, אבל המערכת הזאת, לדעתי, היום, אני יכול להגיד שהיא תיקח אותנו מאוד רחוק בטווח השנים הבא, וזה יהיה גם עניין של צומת, כי במהלך השנה הזאת אנחנו שמים על זה זמן, אנרגיה וכסף, ותקווה, ורגש, ומאמץ, ועדיין לא קוטפים פירות, או קוטפים פירות בסכומים מאוד סמליים מלקוחות שכבר הכנסנו,
אלון (24:00) אבל עדיין ממשיכים להאמין בדרך. זה גם עניין של צומת, שאני כאילו לוקח פנייה, לוקח החלטה, ועד שאני אראה את הפרופיט, יש דרך ארוכה שאני לא יודע בדיוק מתי הפרופיט יגיע. כן? אני צריך להגיד את הרעיון הזה של, אתה מתחיל מהלך ואתה לא יודע בדיוק מתי תקטוף פירות, אבל אתה יודע שהוא נכון. אני יודע שאם אני אחסוך היום, יהיה לי כסף כשאני אהיה בפנסיה, נכון? אני יודע שאם אני אוכל בריא ואימנע משוקולדים ומקולה, שאני מאוד אוהב אותם, אני אוריד שומן, ואם אני אעשה אימונים, אני גם אעלה בשריר ויהיו לי קוביות. אנחנו יודעים את זה. אבל השאלה הזו היא האם אני אצליח להתמיד בפעולה הקשה מספיק זמן כדי להגיע לפירות שאני בעצם יכול לקטוף מאותה פעולה.
אלון (24:41) אז כל הסטארט-אפ זה בעצם ממש מסע בלמידת דחיית סיפוקים, והבנה שלא הכל יקרה כאן ועכשיו. ובעצם הצומת הזאת עדיין לא הגיעה לסופה, אנחנו עדיין בשיא התהליך. ומעניין אותי לראות עוד כמה שנים את הפרק הזה אחורה ולהגיד, וואו, כאילו, כן, זו הייתה צומת שעשיתי ממנה טוב, עשיתי ממנה לא טוב, למדתי ממנה, נכשלתי בה, הרווחתי ממנה, אני עדיין לא יודע. אבל אני כן יודע להגיד שהיו קשיים בדרך ויכולנו להפסיק, אבל בחרנו שלא, וזה עשה אותנו הרבה יותר חזקים, ואני מאמין בלב שלם בתור לקוח של המוצר הזה, שהוא יעשה מהפכה בתחומו.
אלון (25:21) אז זה טיפה על WhiteBoard. ככה, מי שמעוניין, יש עוד פרטים אחרי זה באינסטגרם, באתרים, כאילו בכל, יש המון המון מידע בחוץ. אז זה מדהים. ותוך כדי, בעצם WhiteBoard מתחילה פעולה על הבונקר. עכשיו, הבונקר זה בכלל צומת אחרת ש... וואו, זאת צומת מטורפת. אם אמרתי שהצומת של המילואים, סבב שלישי, היה מטורף, אז אני פה בעצם במעבר דירה, תוך כדי סבב רביעי, תוך כדי הסטארט-אפ, תוך כדי שהעסק עדיין מגבש צורה חדשה, עם הזמן מקבל את השם הבונקר, מקבל את המיקוד שלו בהפקת תוכן ארוך, בעיקר פודקאסטים וקורסים דיגיטליים, אז עוד לא מגובש, ואני בעצם מוצא את עצמי בחודש אחד מתמודד עם המון דברים שונים במקביל, שאני לא מסוגל להכיל כבר באיזושהי רמה.
אלון (26:15) ופה אני יכול להגיד מהחוויה שלי כאן שיש הרבה מה ללמוד מזה בעניין של חלוקת קשב וחלוקת משימות. אני כאופי מאוד אוהב לטרוף ולעבוד בלי לחשוב לפעמים ולרוץ קדימה וכאילו להתמודד עם ההשלכות. זה עזר לי להרוויח המון כסף בתקופות שהייתי עובד ככה. אם זה למכור עסקאות של 50,000 שקל על מוצר שעדיין לא היה מגובש, אבל להצליח למכור את העסקה ולהצליח לממש אותה כמו שצריך. ואם זה היה במקומות של לקנות ציוד לפני יום צילום, כדי שהיום צילום הזה ספציפית יהיה מצוין, כדי שהאיש הזה ספציפית יעוף עליי לכל החיים, ואני אפילו אקנה ככה חבר וקולגה ואיש מקצוע, וזה קרה, ועוד רכישות כאלה ואחרות, ואם זה לקנות רכב בשביל העסק.
אלון (27:02) המון דברים שקרו בדרך בגלל החלטה של רגע שאני חייב לפעול ולהתמודד עם כל ההשלכה שתבוא. אז אני באופן אינטואיטיבי עובד ככה המון. כאן אני יכול להגיד שזאת התקופה שהלכתי ככה יותר מדי, ופתחתי את הזרועות שלי רחב מדי, לאורך יותר מדי זמן, בלי איזשהו עוגן, וזה היה כמעט בלתי אפשרי להכיל את זה, ובאמת בלי חברים ומשפחה שהחזיקו אותי, וממש עזרו לי שאני לא בפוקוס, וגם עם עבודה שלי מלפני, עבודה מנטלית, עבודה מקצועית לפני, שעזרה לי להישאר מאוזן.
אלון (27:37) אבל זה באמת היה חוויה לא נעימה, תקופה לא קלה. אנחנו כבר אחרי זה, אנחנו כבר במקום אחר, אבל הימים של מעבר הדירה לכאן, עם הסבב מילואים הרביעי, עם החוסר צדק לעצמאים במילואים, ועם כל מה שאתם יכולים לדמיין שקשור לסטארט-אפ ולהשקיע כסף וכל האמוציות שיש בזה, זה היה מטורף. אבל שוב אני אומר שכשאתה יודע מה המטרה שלך, אתה יודע לאן אתה הולך, אז הרבה יותר קל לקחת סיכונים כאלה ולהעיז, ובסוף להצליח. אז היום אנחנו בעצם, אני בעצם מריץ שתי חטיבות במקביל, חטיבה אחת היא חטיבת התוכן סביב הבונקר, בעצם האולפן שאתם רואים כאן, בדירה שלי ברמת השרון, שאנחנו בעצם מציעים פה הפקת פודקאסטים, תוכן ארוך ליוטיוב, קורסים דיגיטליים, באמת ברמה מקצועית מאוד מאוד גבוהה.
אלון (28:25) ולצד זה, אני מריץ את WhiteBoard, את הסטארט-אפ, שבעצם מאפשר לבעלי העסקים, למומחים, למשפיענים, להפוך את הידע שלהם למוצר דיגיטלי ולמכור אותו בצורת קורס או תוכנית הכשרה או קהילה. מאוד מאוד מתקדם, עם המון המון AI בפנים, עם מערכת AI שעוזרת לתלמיד ללמוד, מערכת AI שעוזרת למרצה, ללמד, לאגור מידע, ליצור מצגות. באמת מערכת שאני מאוהב בה. וזה מה שקורה עכשיו. אז אלון של גיל 24, של יולי 2026, לא יכול להיות אותו אלון אם בגיל 16 אותה פרישה ממגמת מוזיקה לא הייתה קורית.
אלון (29:05) וזאת כל הפילוסופיה. כי צומת שהייתה בשבילי הרסנית, בחירה קשה שעשיתי בגיל 16, שסבלתי ממנה, וסחבתי על הגב שלי שנים את המועקה הזאת, הביאה בסוף בדלתות מסתובבות, באפקט הפרפר, בעץ פיצולים של צמתים, לאלון של היום. ואלון של היום עוד לא יודע מה יקרה לאלון של עוד חמש שנים. אבל אני יודע שאם אני אתמיד בפעולות הנכונות, ואני אדע לאן אני הולך, וזה לא יהיה פשוט תנועה רנדומלית, אז דברים יקרו כמו שאני רוצה. והמסר שלי כאן הוא כזה, לא ממקום מתנשא ולא ממקום נעלה, ולא כיזם יוניקורן שמכר סטארט-אפ במיליארד דולר, ולא, בסוף אני היום בחור די ממוצע, כן?
אלון (29:47) אני בחור די ממוצע, אני אולי גר בדירה כזה עם הבונקר, מי שהיה אצלי יודע, דירה כזאת יפה, וכל מיני 15 עניינים. אני עדיין לא במקום שאני אגיד לכם, כן, מניסיוני תעשו זה וזה, אבל אני רואה. זה לא מניסיוני, זה מלמידה, למדתי, מהשכלתי, מההתבוננות שלי, שאני בעצם מסתכל על האנשים האלה, ואומר, וואו, הם עברו קשיים, הם באו ממקומות לא פשוטים, והם התמידו והגיעו למטרות שלהם. אנחנו רואים את זה בעולם הטק, בעולם הספורט, בעולם, אפילו בפוליטיקה, בכל מקום אנחנו רואים את זה. אז האמירה שלי כאן זה לראות לאן אנחנו רוצים להגיע, להציב מטרות ויזואליות שאפשר לדמיין, להרגיש בגוף ולרצות אותן, ואז לגזור את הפעולות הנכונות כדי להגיע אליהן.
אלון (30:31) ולא לפחד מהזדמנויות חדשות שקורות. כאילו, אם מגיעה הזדמנות, אז יכול להיות שתהיה הזדמנות רעה וצריך כאילו להעיף אותה, כמו שקרו גם בדרך, ולא אציין כל אירוע ואירוע, אבל היו בדרך הזדמנויות שנקרו, נקלעו לדרכי והייתי צריך לסנן אותן, ויש הזדמנויות שהן משנות חיים. וככל שאתה מודע להזדמנויות האלה, ככה אתה מסוגל לסנן ולא לאמץ כל דבר שקורה לך, אבל כן לאמץ מה שדברים, מה שאסור לפספס בעצם. כי יש דברים שאתם אולי תפספסו, ותגידו, פאק, איך לא שמתי לב לזה, איפה הייתי, מה, ישנתי בעמידה?
אלון (31:09) כמו שאני לפעמים חשבתי על הביטקוין כשהתחיל, ואמרתי, וואו, איך לא בגיל 14 כבר קניתי ביטקוין שעלה כמו פיצה? אה... אולי זה עולם המניות, שמניהלת ולא... ופספסתם אותה. אולי זה עולם ה-AI. אני היום ב-AI מחובר בווריד. זאת אומרת, אין סיכוי שיש עדכון בקלוד קוד שאני לא מעודכן עליו. אין סיכוי שיש כלי חדש שיוצא ליצירת תמונה או וידאו שאני לא בודק אותו. כי אני מבין כמה רחוק זה הולך. אז בתחום הידע יש היום המון מה ללמוד, המון כלים. ואם אתם במקרה כאן ולא לומדים עדיין AI, אני באופן אישי עדיין לא מלמד AI כ-AI.
אלון (31:43) אני חושב על זה, אני חושב לשלב את זה ב-WhiteBoard, אבל יש המון המון המון מה ללמוד, ולדעתי כל ה-AI זה צומת כאילו פסיכית, מי שלא יזהה שיש כאן צומת שיכול לפצל אנשים לעושר ועוני, הוא לא באירוע, ואפילו אמא שלי, שלקח לה זמן לאמץ, ומאוד אוהבת את השיטות שלה, ואת ה-Word שלה, ואת שיטות העבודה שהיא עושה כבר 20 שנה, היא השבוע התחילה ללמוד AI. אמרתי לה, אמא, את חייבת. אין, את חייבת, לא יכולה להמשיך לכתוב מאמרים ידנית, מספיק. את לא יכולה להמשיך לעשות מחקר על מאמר, לפתוח עשר אתרים שונים.
אלון (32:17) יש לך איזה סוכן שיבדוק לך, ייתן לך סקירה ממוזגת של הכל, ואתה יודע את המשימות, יופי, תכתוב את זה כמוני, יופי, עכשיו אני אנהג אותך, מעולה. ככה זה עובד. ככה זה עובד. אני, כדי לעצב את המערכת של WhiteBoard, קיבלתי הצעת מחיר ממעצב בגובה 30,000 שקל, לעצב את המערכת. בלי UX/UI, פונקציונליות ופיתוח, כן? היום עם קלוד קוד, הגעתי מעל ומעבר למה שדמיינתי בעיצוב שבעיניי הוא מהמם, ומדהים לכל, לכל, כל מי שרואה אוהב את העיצוב הזה. אני לא אגיד בחינם, כן, שילמתי מנוי לקלוד קוד, אבל כן, עשיתי את זה בעצמי.
אלון (32:52) מבחינת הזמן וההשקעה, יש כאלה שאומרים, כן, אתה משקיע בקלוד, ואתה משקיע במשהו אחר, אז אתה כן שורף כאן משהו. אבל אני לא רואה מישהו אחד שהיה מעצב מערכת ולא היה צריך לשבת עם המעצב שלו כדי לעצב אותה. כאילו, באיזושהי רמה, כמה שעות, להסביר לו מה הוא רוצה לעשות. ומהניסיון שלי, קלוד ו-AI מבינים יותר טוב מכל מעצב וכל אדם מה אתה רוצה. אתה מסביר להם בעצם, יודעים ליישם. אז אם עוד איזשהו טיפ שלי זה כן לאמץ AI, לא לברוח ממנו ולהבין שיש פה איזושהי מהפכה, זה התחיל ב-GPT. היום הכדור לגמרי במגרש של קלוד.
אלון (33:24) מי שבעולם התוכן, אז Higgsfield, והבנה שקלוד יכול להתחבר לכל מקום, לג׳ימייל שלך, ליומן שלך, למחקר באינטרנט, לפייסבוק שלך, ל-CRM שלך, להכל. אתה יכול להפעיל כל דבר, ואפילו אתה יכול לחבר את הקלוד לטלפון, לטלגרם, או לוואטסאפ, ואתה יכול לדבר עם כל העולם דרך הוואטסאפ שלך. ולהפעיל מערכות ולבצע פעולות. זה מטורף. אז זה ככה מי אני, מה אני עד היום, זה צומת 20, ובמשך הפרקים הבאים, אני עדיין לא יודע כמה פרקים יהיו כאן, אם תאהבו, יהיו הרבה, ובלי הפסקה, אני הולך להביא אורחים שאני מכיר, אולי אני מגלה אותם בתוך כדי הדרך, שעשו פעולות מהחיים שלהם שהן היו או חריגות או סטנדרטיות, אבל הן הביאו אותם לנקודה שהם שמחים איפה שהם נמצאים, שהם מאושרים,
אלון (34:16) ושאחרים יוכלו לקחת מהם דוגמה באיזושהי רמה. כל המטרה של צומת 20 זה לספק נתונים, לספק מידע. שום דבר שאני אומר או שאחד מהאורחים שלי הולך להגיד יהיה בהכרח קדוש ובהכרח נכון לכל אחד. יכול להיות שיהיו כאלה שיצטיירו וינסו כן להגיד שמה שאני אומר נכון לכולם. עמדתי זה שמה שנכון זה מה שנכון בשבילך, בשבילך. כשיש לך נתונים, אתה מסוגל לחבר אותם לנתונים שיש לך, כי רק אתה יודע מה נכון בשבילך. כאילו, רק אתה מכיר מי שאתה, מה שאתה, את היכולות שלך, את הכישלונות שלך, את המטרות שלך, רק אתה יודע.
אלון (34:53) אז ברגע שאת הידע שלך, שכבר יש לך על ה... גם זה שלך, כן? על העבר שלך, על מי שאתה, ומה שאתה יכול לקבל בכל מיני הזדמנויות, או מידע חדש שנחשף בפניך, אז רק אתה יכול לנקוט פעולה לפי זה. אז כאן, ממש לסיכום, עמדתי היא שידע זה כוח פוטנציאלי, וייעוץ ועצות יכולות להיות מאוד מסוכנות. כי לכל אחד יש דעה. מי אמר שהדעה שלי, או הדעה שלו, או הדעה של מישהו אחר, יותר נכונה מהדעה שלך בשבילך?
אלון (35:27) אז עם כל זה, אני ככה מפנה אותנו לסיום, וממליץ, ככה, מה שנקרא, שנציג כאן משהו פרקטי, להסתכל על כל צומת כהזדמנות, לחפש צמתים, לזהות אותם. יש תמיד גם משל שאומר שאם הייתי שואל אותך היום כמה רכבים אדומים ראית, אז כנראה לא היית יודע להגיד לי בדיוק, אם בכלל. אבל אם הייתי אומר שעל כל רכב אדום אתה מקבל 100 שקל, היית אחרי כל רכב ורכב אדום. אז אותו דבר עם צמתים, עם הזדמנויות. אם אני יודע שאני כל רגע נמצא בצומת מסוימת, אני כל רגע בוחר אם אני רוצה לאכול שוקולד או לעשות אימון, אם אני רוצה לצאת למסיבה או לישון מוקדם, אם אני רוצה לקרוא ספר או לראות את האח הגדול.
אלון (36:05) כל פעולה היא בחירה בין שתיים או שלוש אופציות, או יותר, לא בהכרח שלוש, כן? שתיים או יותר. אני תמיד בוחר משהו, תמיד יש לי ברירה. לשבת כאן עכשיו ביום שישי בכל מיני עודפות בים ולסיים את הפרק הזה, כן, זו בחירה. וואלה, זו בחירה, וזו בחירה קשה, אנחנו שומעים אותה, כי אני מת ללכת לים. אני כבר נהייתי לבן, ויולי, ואני השתזפתי במילואים, ועכשיו אני נהיה עוד פעם לבן, זה לא יכול להיות. אבל כן, אני מקריב את הים כדי להיות כאן, כי אני יודע שהטווח הארוך זה משתלם. כי אני לא רואה את הסופ״ש, אני רואה את החיים. אני מבין שפרק פודקאסט שווה לטווח הארוך יותר, יותר משעה בים, שעתיים בים, שלוש שעות בים.
אלון (36:37) מבין את זה. אז לחפש צמתים, לאמץ הזדמנויות, לסנן הזדמנויות, ללמוד AI ולשמור על הקשבה סלקטיבית. לאמץ רק מה שנכון לך. עד כאן צומת 20, אני שמח שהייתם איתי, ואנחנו נתראה כאן בפרק הבא.
