זו השאלה שכל לקוח שואל אותנו יום לפני הסשן: "מה ללבוש?". גם אנחנו עומדים מול הארון בבוקר של הקלטה ושואלים את אותו הדבר.
אז במקום לענות במילים, עשינו ניסוי. לקחנו שלושה בגדים לסט של הבונקר, אולפן הפודקאסט שלנו ברמת השרון: שמלה מודפסת, חליפה צבעונית, ולבוש קלאסי. צילמנו כל אחד מהם מהמצלמה הקדמית, ממצלמת הצד ובתקריב. הנה מה שקרה.
הכלל הראשון: המצלמה לא רואה כמו העין
לפני התמונות, דבר אחד שצריך להבין. מול המצלמה, בד עם דוגמה צפופה מתחיל "לרטוט". קוראים לזה מוארה, והוא נוצר כי הדוגמה על הבד והפיקסלים במצלמה לא מסכימים על הגודל. בעין זה נראה בסדר. במסך זה נראה כמו תקלה. ואין עריכה שמתקנת את זה.
אותו דבר עם ברק. בד מבריק משקף את תאורת האולפן, וכל תנועה שלכם מייצרת הבזק אור. והסט שלנו, עם הכורסה בצבע קרם והווילון הכהה בתאורה כחולה-טורקיז, מוסיף שני כללים משלו: קרם נבלע בכורסה, וכחול-טורקיז נבלע בווילון.
בגד 1: השמלה המודפסת
מהמצלמה הקדמית זה נראה יפה. שמלה פרחונית, צבעונית, כזו שמקבלת מחמאות ברחוב. הבעיה מתחילה ברגע שמתחילים לדבר.
מה בעייתי:
- הדוגמה הצפופה רוטטת. הפרחים הקטנים הם בדיוק הגודל שהמצלמה לא מצליחה לפענח. בכל תנועה הבד "זז" על המסך, גם כשאתם יושבים בשקט.
- העין בורחת מהפנים. בפרק של שעה, הצופה אמור להסתכל בעיניים שלכם. דוגמה צבעונית מושכת את המבט למטה, שוב ושוב, בלי שהוא ישים לב.
- הברק הקל של הבד תופס את התאורה הכחולה של הסט. בכל פריים יש כתם אור אחר על הכתף.
בתקריב רואים את זה הכי ברור: הדוגמה לא נשארת במקום. וזה התקריב שייכנס לכל ריל.
בגד 2: החליפה הצבעונית
חליפה מרשימה. באירוע היא הייתה גונבת את ההצגה. בסט שלנו היא נבלעת בו.
מה בעייתי:
- הצבע הוא צבע התאורה. טורקיז מול וילון בתאורה כחולה-טורקיז. ממצלמת הצד הגוף מתמזג עם הרקע, ורק הפנים והחולצה הלבנה צפים באוויר.
- הבד מבריק. סאטן מחזיר את התאורה כמו מראה. בכל תזוזה יש הבזק על הכתף או על הדש, והעורך לא יכול לעשות עם זה כלום.
- העניבה הדקה עם הפסים היא מוארה בפני עצמה. פסים דקים הם הדוגמה הכי בעייתית שיש מול מצלמה.
- זה נראה כמו פרסומת. חליפה מבריקה בפודקאסט משדרת "אני מוכר לכם משהו", עוד לפני שאמרתם מילה. שיחה טובה נראית כמו שיחה, לא כמו מצגת.
בתקריב: הדשים "נשרפים" לכתם לבן, והפסים בעניבה רוטטים. שני דברים שלא רואים בעין, ורואים מצוין במסך.
בגד 3: הלבוש הקלאסי
חולצת כפתורים בכחול נייבי, בד כותנה מט, מכנס כהה, שרשרת אחת קטנה. בעין זה הכי פחות מרשים מהשלושה. במצלמה זה הכי טוב.
למה זה עובד:
- צבע אחד, עמוק. הנייבי נותן ניגודיות מול הכורסה הקרם, ולא זהה לצבע הווילון. הגוף נפרד מהרקע, הפנים הן הדבר הכי בהיר בפריים, ולשם העין הולכת.
- בד מט עם מרקם. הכותנה לא מחזירה אור. הקפלים נראים טבעיים בכל זווית.
- בלי דוגמה. אין מה שירטוט. אפשר לזוז, להחוות בידיים, להישען קדימה.
- תכשיט אחד, שקט. נותן נקודת אור קטנה בלי להתחרות בפנים.
בתקריב רואים למה: בד שנראה כמו בד. וזה מה שנכנס לריל, לתמונת הקאבר ולכל מקום שהפרק יגיע אליו.
מה עוד משפיע: תכשיטים, משקפיים, שיער
תכשיטים שמשמיעים רעש. צמידים שמתנגשים, שרשראות ארוכות שנוגעות במיקרופון. המיקרופון שלנו שומע הכול. תכשיט אחד שקט, בסדר גמור.
משקפיים. אפשר ורצוי, אם אתם רגילים אליהם. המארח שלנו מכוון את התאורה כך שלא יהיו השתקפויות. רק שלא יהיו עדשות מתכהות, כי הן הופכות למשקפי שמש תחת התאורה.
שיער. לא לנסות תסרוקת חדשה ביום הצילום. מה שאתם רגילים אליו נראה כמוכם, וזה מה שהקהל צריך לראות.
איפור. קל, מאט, בלי נצנצים. גברים: אבקה קלה על המצח עוזרת מאוד מול תאורה חמה. לא חובה, אבל מומלץ.
שניים מול המצלמה
בפודקאסט זוגי או בראיון, הבגדים צריכים להתאים זה לזה בלי להתחרות. לא שני צבעים שצועקים (אם אחד בבורדו, השני בנייבי או באפור, לא באדום), ולא אחד מודפס ואחד חלק.
ככה נראה פריים משותף שעובד, מפרק אמיתי אצלנו:
שניהם בבדים מטים עם מרקם (פשתן וכותנה), בלי דוגמאות ובלי ברק, והניגודיות מגיעה מהרקע: וילון כחול מצד אחד, ירוק מהשני. העין עוברת בין שני האנשים בלי שום דבר שמסיט אותה. גם שני גוונים קרובים עובדים, כל עוד הבד רגוע.
הכי קל: מחליפים הודעה יום לפני עם תמונה של החולצה. לוקח 30 שניות ומונע הפתעה.
ככה זה עובד בבונקר, אולפן הפודקאסט ברמת השרון: אם אתם לא בטוחים, הביאו שתי אפשרויות. המארח שלנו יסתכל במוניטור ויגיד לכם תוך שנייה מה עובד יותר. לוקח דקה, לפני שהמצלמה נדלקת.
החוקים ללבוש נכון לצילום פודקאסט
- צבע אחד, עמוק. נייבי, ירוק זית, בורדו, חום, אפור כהה. גם טרקוטה, חרדל וורוד עתיק. צבע אחיד נותן לפנים להיות הדבר הכי בולט בפריים.
- לא בצבע של הסט. אצלנו: לא קרם ובז' (נבלעים בכורסה), לא כחול בהיר, טורקיז וירוק בהיר (נבלעים בווילון המואר).
- לא לבן מלא ולא שחור מלא. לבן נשרף תחת התאורה ומאבד את הקפלים. שחור הופך לכתם בלי צורה. אם חייבים, שיהיה עם מרקם, ולא ליד הפנים.
- בלי דוגמאות צפופות. פסים דקים, משבצות קטנות, פרחים קטנים, הדפסים גרפיים. הם רוטטים על המסך, ואין עריכה שמתקנת את זה. פסים רחבים (מעל סנטימטר) בסדר.
- בד מט, לא מבריק. כותנה, פשתן, סריג. לא סאטן, משי ופוליאסטר מבריק. ברק = הבזקי אור בכל תנועה.
- בלי לוגואים וכיתובים. לוגו מושך את העין מהפנים, וכיתוב מתהפך בחלק מהמצלמות. ואם זה מותג אחר, הוא יופיע בכל ריל שלכם, בחינם.
- מרקם קטן, כן. פשתן, כותנה עבה, סריג דק. מרקם נראה חי על המסך בלי לרטוט.
- תכשיט אחד, שקט. בלי צמידים שמתנגשים ושרשראות שנוגעות במיקרופון.
- משקפיים רגילים, שיער ואיפור כמו ביום טוב רגיל. בלי עדשות מתכהות, בלי תסרוקת חדשה, בלי נצנצים.
- בזוג: בדים רגועים שלא מתחרים. לא שני צבעים שצועקים, לא אחד מודפס ואחד חלק. תמונה של החולצה בהודעה יום לפני.
- אפשרות שנייה בתיק. דקה מול המוניטור עם המארח, וההחלטה נעשית לפני שהמצלמה נדלקת.
החוקים ללבוש נכון לצילום
11 החוקים, לשלוח לאורח יום לפני.
שאלות נפוצות
איזה צבע הכי טוב ללבוש לצילום פודקאסט?
צבע אחד עמוק: נייבי, ירוק זית, בורדו, חום. לא בצבע של הסט (אצלנו: לא קרם ולא טורקיז), לא לבן מלא ולא שחור מלא.
למה אסור ללבוש פסים דקים מול מצלמה?
בגלל המוארה: הדוגמה והפיקסלים לא מסכימים על הגודל, והבד רוטט על המסך. אין עריכה שמתקנת את זה. פסים רחבים, מסנטימטר ומעלה, בסדר.
מה לובשים לפודקאסט כשמצלמים שני אנשים?
בדים רגועים שלא מתחרים: לא שני צבעים שצועקים, ולא אחד מודפס ואחד חלק. שולחים תמונה של החולצה בהודעה יום לפני.
